זוכרים אותו?

[חושלעו]

אגב, לזכור זוכרים עבר.
לעתיד מצפים.
[שם האשכול לא דקדוקי]

[פווווווווו]

לא הבנתי אותך..
זכרנו, זוכרים, נזכור.

מסוק, אולי לאבא שלך טוב והוא מאושר במקומו, לאבא שלי לא (ותבדוק שוב את הלאום שלך).

[מסוק]

את סתם נלחצת לדעתי, אל תלחצי.

[פווווווווו]

ואולי הוא יגיע היום? אולי י' בכסלו יזכר כיום הגאולה הלאומי?

[מיכאלה]

מה הקשר לאומי כאן?

[אסתרקה]

אמןן

[מסוק]

מה זה מה הקשר לאומי?
הכל קשור, לאום לאומי, ותגידו לאומי שאיבנה אוהב אותה.

[פווווווווו]

מה הקשר לאומי כאן?

לאום = עם

[מיכאלה]

זה לא יהיה עולמי?

[חושלעו]

זכרון זה על משהו שהיה פעם. זוכרים אותו בהוה ונזכרהו בעתיד.
הגאולה לא היתה פעם, משיח עוד לא הגיע מעולם [ליהודים כמובן],
לכן אנחנו לא זוכרים את המשיח, אלא יודעים עליו ומצפים לו.

עוד לא מובן?

[מסוק]

ואולי מחר?

[פווווווווו]

זכרון זה על משהו שהיה פעם. זוכרים אותו בהוה ונזכרהו בעתיד.
הגאולה לא היתה פעם, משיח עוד לא הגיע מעולם [ליהודים כמובן],
לכן אנחנו לא זוכרים את המשיח, אלא יודעים עליו ומצפים לו.

עוד לא מובן?

הבנתי את כוונתך.

וזה דקא נושא מעניין שאפשר להתווכח עליו.
האם הנשמה היתה מצב של גאולה למעלה והיא משתוקקת לחזור אליו?
או שאולי יציאת מצריים היתה מצב של גאולה שטבוע בנו עמוק ואנחנו רוצים לחזור לאותו מצב בסיסי?

או שבאמת הגאולה העתידית היא מצב שלא חווינו (חווינו = הנשמה) מעולם ואנחנו רק מצפים?

אגב, בהכרח שציפיה היא למשהו שלא היה מעולם?
אין ציפיה לילד שני, גם אחרי לידת ילד ראשון? או שמא תגיד שכל מרואע הוא חדש בפני עצמו?



בכל מקרה, מטרת שם האשכול היתה לעורר אותנו לזכור שהוא קיים (בכל דור קיים משיח בן דוד וכו', משמע, הוא כבר נולד) ולעורר אותנו לציפיה.

[מסוק]

ואולי מחר?


לא - מחר הוא לא יבוא.

[פווווווווו]

אולי היום? הלוואי..

[פווווווווו]

זהו, הוא כבר לא יגיע כשאני בת 23, אבל אולי 24?..

הלוואי! שלא אגיע לגיל 25 בגלות