נסיך מואב ברוך הבא.

[הסבא]

תוכל להרגיש בבית, תוריד את הנעלים אבל אם תזרוק אותם רחוק אין מי שיחפש אותם עבורך.
מקווים שתהנה.

בגדול הפורום מחולק לשני איזורים מוגנים מהעולם הרחב, זה ובלוגים אישיים.
בראש העמוד אתה רואה את כל הנושאים שהשתנו לאחרונה, לא משנה באיזה איזור, אבל כל אחד רואה רק את הנושאים מהפורומים שהוא מורשה בהם.

באזור הבלוגים כל אחד יכול לפתוח בלוג ולהחליט למי לתת הרשאות. בינתיים תוכל להעלות לאזור עלמא שהוא האזור הכללי מה שאתה רוצה.

[צאלמר]

איזה יופי שהגעת ! !

[הסבא]

צאלמר ידידי, למה אתה דוחף את האף שלך לכל מקום. זה מקום רציני כאן לא רוצים את הלצנות שלך, בשביל זה יש את בחדרי.

[חושלעו]

לא ידעתי שצאלמער פה,
לא היה לו שום אשכול ברוך הבא.

בטח הגיע רק לסיבוב של שנור כרגיל...

נסיך!!
ברוך הבא, אשרי תבחר ותקרב...

[שיקית]

אז איפה הוא???

[הסבא]

הוא יגיע אחרי שאבעס.
אחרי שהוא יגיע נעתיק לכאן את הסיפור של הבעל דקדוק שלא כל כך דיקדק.

[צאלמר]

אוהווו, ברוך הבא.

[אסתרקה]

הוא עדין לא הגיע!

[הסבא]

לפני דקות אחדות הוא בישר לי שאחרי שאבעס הגיע,‏ נראה אם הוא מוצא את הדרך לכאן.

[הנסיך]

הנה אני, סוף סוף.
לא כל כך ברור לי מה עושים ואיך.
יקח לי זמן ללמוד (וזה משאב שלא ממש יש לי ממנו יותר מדי, בזמנחרון).

[אסתרקה]

שלום שלום,
איזו הפתעה!

כוס קפה ועוגה יש? מצויין

אם הצלחת להגיע לאשכול הזה, להוסיף תגובה - בלי בעיה.
אז אתה יודע הכל.
אין כוח הרבה מה ללמוד

אה, ונעים מאד, אני לבנה.

[הנסיך]

טוב, אז ראשית לכל, אבקש לדעת מי ומי ההולכים, מי ומי המתפרמים בפורום זה?
כמובן, לא שמות פרטיים ומספרי נעליים. אני מתכוון, כמה מכאן הם וותיקי בצלש, הזוכרים אותי מגלגוליי הקודמים שם.
זה חשוב לי, כדי לדעת אם לשים כאן רק חומרים חדשים, או שאני יכול להינשא שוב על כנפיים עתיקות-יומין.

[חושלעו]

אואהה....
אקדמנו בלחם ומים
[אאל"ט זה מופיע בהקשר למואב]
עיין מי אני ומה ניקי, אולי אנחנו זוכרים מאי פעם.

[הנסיך]

כתבתי, ולא הצלחתי לשלוח. אני מנסה שוב:
אותך ואת ניקך, חושאלע, איני צריך לבדוק לאור הלבנה, אתה זכור לי היטב.
לעומתך, יש כאן שמות חדשים, כמו לבנה עצמה, וכמו שיקית (גלגול של 'ציקית'?).
ואינלי שמץ מעוד ומיעוד אפגוש כאן.

אתה, כנדמה לי, לא חובב גדול של השירה. (אולי אני מתבלבלך עם רב קו?)

[חושלעו]

אני מחבב שירתך מאוד, אפילו שלשירה בכללי אני קורא "שורות שבורות" שאפילו המשורר בעצמו לא יודע למה נחה לו רוח השבר בדיוק בסוף מילה זו...

הוד נסיכותו - שאני,
בגלל שיש תוכן לחשוב על השברון שכן כתוב, ולא רק להתפעל מהריק שבחצי השני של השורה...