פעקאלאך

שנזכה להתנחם איתה, במהרה בימינו.

אני עוד חייב לך יורה רותחת של קנאות, על הפוסט הציוני שלך ביום העצמאות תשע"א. גם משיר זה מבצבץ נימת מה של נחמה ב"סוכריה" המרה שנקראת מדינת ישראל.

אני מבין את ההתחדשות שגורמת הדמעה
בהקשר של כל המתאבל - זוכה ורואה בבנינה
בלי טיפת "אתחתלא"...

סבוש, לא זוכר על איזה פוסט אתה מדבר.
ואתה לגמרי. אבל ממש לגמרי טועה בפרשנות שלך לשיר.
חושלע - תודה שהסברת למי שהיה צריך.

הציק לי:
בחולות עפריה- לא עפריה. עפרה.

לא אציק לציק.
עכשיו בסדר לך?

קודם כל ברוכה הבאה לבדימוס,
ותדה על הרוח החדשה שאתה מביא הנה..

קראתי את השיר פעמים , שלושה,
ונהניתי מהמילים מאד,

תרשה לי להעיר הערה קטנה,
שאם היית קצת משחק עם חרוזי המילים בצורה יותר מובנית..
היא קצת מבולגנת לי במבנה הלשון, אנסה לסדר אותה תיכף עם מבנה לפי הבנתי הדלה...

התוכן- יש לו מימד מדהים ועמוק..

את השורות האלו אהבתי במיוחד:
אֶל אָבָק מַרגְלֹותֶיהָ-
גּוֹלֶשֶׁת.
בְּחוֹלוֹת עפָרָה-
מִתְפַּלֶּשֶׁת.
וְכַחוֹמֶר לִלְבֵנָה-
מִתְגַּבֶּשֶׁת.

[ותמשיך להביא עוד שירים... יש כאן מדור "ספרות ושירים".. אולי עדיף שתוסיף לשם שיהיה מסודר לנו פה אשכולות לפי נושאים..]

תודה על הניקוד,
כעת קראתי שוב - זה מיוחד מאוד ממש.

תודה לכולם על הערות והפירגונים.
חשוב לי להדגיש שמדובר בחומר טרי שהועלה כאן שלושים שניות לאחר כתיבתו. כך שהוא בהחלט נתון לשינויים ותיקונים.

תוך 30 שניות? וואה...
אתה כותב הרבה?
יש לך רקע ספרותי??

[ושניה אנסה עכשיו לתקן.. נראה אם אוכל בכלל..]

איך זה ככה:?

דִּמְעָתָהּ עַל לֶחיָה-
מִתְגַּלְגֶּלֶת
בֵּין חַמּוּקֵי אֲבָנֶיהָ-
מְבַצְבֶּצֶת
מוּל קַרְנֵי שִׁמְשֹׁותֵיהָ-
נוֹצֶצֶת
בֵּין לִבָּהּ לְמוֹחָה-
חוֹצֶצֶת
שֶׁקֻפָה, חָצוּפָה-
לֹא שׁוֹאֶלֶת.
אֶל צָרִים בְּעֵינֶיהָ-
בּוֹלֶשֶׁת
בְּחוֹלוֹת עפָרָה-
מִתְפַּלֶּשֶׁת
אֶל אָבָק מַרגְלֹותֶיהָ
גּוֹלֶשֶׁת
כַחוֹמֶר לִלְבֵנָה-
מִתְגַּבֶּשֶׁת
וחוֹמַת מְלוּכָה-
מְחַדֶּשֶׁת.

מסתבר_ש זה הנסיך ולא מסתבר_ש.


-------

סלוו, אתה מתכוון לזה?


בִּסְפירָה אַחֶרֶת



עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים

בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, בְּיִחוּדָא שְׁלִים

בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל:



הַיּוֹם אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם

שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ וְשִׁשִּׁים שְׁנוֹת

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וּגְאֻלָּה אָיִן.



נֶפֶשׁ יְהוּדִי - מַרְאִית הָעַיִן

צוֹפִיָּה לְעֵת צִיּוֹן כְּכָל עַמִּים.

לְפַאֲתֵי מִזְרָח, זָקָן וּפֵאוֹתַיִם

נִבְזְזוּ, בְּשֵׁם מוֹרֶשֶׁת מַעֲרָב.

צִיָּה וְשִׁמָּמוֹן; הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים

אֶל מוּל הַמַּשְׂטֵמָה, רִגְשַׁת אַחִים תּוֹעִים.

כִּי-כֵן, קָשֶׁה הוּא שִׁבְעָתָיִם

מַר גָּלוּת בְּרֶשֶׁת עֵרֶב-רָב.



פֶּרֶשׁ חַגֵּיהֶם מָאוּס, וּמִתַּמֵּר

עֲשַׁן פִּגּוּל תַּחַת כָּל עֵץ וְעַל כָּל דֶּשֶׁא

כִּי כָל יָד – נַפְנֵף; כָּל רֶגֶל מְדַוֶּשֶׁת

רַק לִמְצֹא לִשְׁחוּטֵי-חוּץ מָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר...

כָּל פֶּה בּוֹלֵס, מַקְדִּים קָנֶה לְוֵשֶׁט.



יָמֵשׁ הַחֹשֶׁךְ, אֶרֶץ עֲרָפֶל כִּסָּה

לֹא נֵץ, לֹא דִּמְדּוּמֵי עֲלוֹת

כָּל אוֹר אֵינֶנּוּ, אַף אַתְחַלְתָּא לֹא.

גַּם מִי אֲשֶׁר עֵינֵי שִׁפְחָה תָּלוּ

דָּגָלוּ, בַּגְּבִירִים בָּטְחוּ, נָתְנוּ לִבָּם -

עַתָּה לֹא מַכִּירִים בִּתְכֵלֶת וְלָבָן,

אָטְמוּ אָזְנָם מִזַּעֲקַת מְגֹרָשִׁים

(עַתָּה דּוֹפְקֵי דְּלָתוֹת הֵם, כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים) - - -



כִּי טֶרֶם בָּא מוֹעֵד יְמֵי אַחֲרִית.

עֲדַיִן חֹשֶׁךְ וּמִצְרַיִם וְלֵילוֹת.

עוֹד לֹא הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת הַלֵּל שֶׁל שַׁחֲרִית.





הָרַחֲמָן, הַחֲזֵר לָנוּ מִקְדָּשׁ.

בְּכֹחַ יְמִינְךָ הַתֵּר הַצְּרוּרָה.

תַּקְּנֵנוּ מִכָּל פְּגָם, הַשְׁפַּע-נָא שֶׁפַע רַב

וְאָז נִסְפֹּר לְךָ מִמָּחֳרָת -

מִן הֶחָדָשׁ.





או לזה?




רוּחַ עַצְמוּת



לֹא בְרַעַשׁ הַשֵׁם.

כִּי בְּאִוְשַׁת שִׁיר תָּמִיד, לֹא כָּבֶה.

בְּאַדְוַת מֵי הַנַּחַת.

בְּצֵל דָּלִיּוֹת, בְּהֵחָבֵא.

בְּרַחַשׁ נִיעַ שָׂפָה.

בְּלַחַשׁ זִיעַ פַּחַד.

בִּשְׁתִיקָה יָפָה.



לֹא בְכֹחַ הַשֵּׁם.

כִּי בְּחִיּוּךְ לְקָרוֹב. בְּחִשּׁוּק מִשְׁפָּחָה.

בְּאַהֲבַת-אֵשׁ יוֹקֶדֶת.

בְּחוּלְשַׁת הַסְכָּמָה.

בְּ'עָזֹב-תַּעֲזֹב' לַחֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ.

בְּתוּר פִּתְחֵי-לֵב, בְּשׁוּב מֵרֶדֶת.

בְּנֶגֶן, בִּנְעִימָה.



לֹא, לֹא תָּמִיד בְּקִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

כִּי לְמַרְגְּלוֹת, שָׁם 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ'.

בְּקָרְבַּן הָ'רְצֵה', בַּסּוּגָה לַמּוֹתָר.

בְּהַבֵּט, בְּלָתֵת לְיָתוֹם וְחֵלֶכָה.

בְּלֹא-דָּשׁ הֶעָקֵב שֶׁל יוֹם-יוֹם

אַף לֹא זֶרִי נַעַל, עֵת עֲלוֹת-בָּהָר.

בְּתוֹדָה עַל כְּאֵב בְּשִׁוְיוֹן.


לֹא בְקֶצֶף, הַשֵּׁם!

לֹא בְּשֶׁצֶף מַשְׂאוֹת, מַדּוּחִים.

אָנָּא, לֹא בְּ'יִסּוּרִים שֶׁל שִׂמְחָה'.

לֹא בִּפְלַגּוֹת רִיב אַחִים

בְּחָרוֹן, בְּחֵימָה שְׁפוּכָה.

לֹא עוֹד קַלְגָּסֵי 'יָדוֹ הָאֲרֻכָּה'

עוֹקְרִים יְלָדִים מִבַּיִת

בְּ'עַיִן אַחַת בּוֹכָה'...

נוֹטְשִׁים שָׁמִיר וָשַׁיִת;

מִכָּאן, קוֹל עֹצֶם יָדִי וְכֹחִי

וּמִכָּאן, קוֹל שֶׁבֶר אֲנָחָה - - -



כִּי כֹּה אָמַר הַשֵּׁם:

בְּרוּחִי.

בְּרוּחֲךָ.



נכתב בעצמאות

שלאחר ה'הינתקות'

בדימוס, שיר יפה, אממה?
מרוב שהוא יפה, הלחנתי תוך 20 שניות (עקפתי אותך) לחן שנדבק לי בול (טוב בול קרוע בקצה) לשיר.
מה חסר?
חסר לי עוד שני מילים בדיוק בסוף השיר, לסיומת.
יש שיגידו, הלחן לא נכון, יש שיגידו, אולי הוא צודק?
אולי כן, ואולי לא?
אולי.


אגב, הלחן שיצא לי, הפך את השיר לבית ראשון בלבד ללא פזמון, כשבקטע של "וְכַחוֹמֶר לִלְבֵנָה-", שם הוא משתנה עד סוף הבית.

ככה יותר יפה!

בדימוס, שיר יפה,
אממה?
מרוב שהוא יפה,
הלחנתי תוך 20 שניות (עקפתי אותך) לחן
שנדבק לי בול (טוב בול קרוע בקצה) לשיר.

מה חסר?
חסר לי עוד שני מילים
בדיוק בסוף השיר, לסיומת.

יש שיגידו,
הלחן לא נכון,
יש שיגידו,
אולי הוא צודק?
אולי כן,
ואולי לא?
אולי.



(אני כל כך אוהב שורות שבורות, ובא לי אפילו לנקד).

אוח אוח אוח, אני מרגיש צעיר בכמה שנים, מרוח המשוררים הנושבת לנו כאן.